יציאת מצרים במשפחתי

 

שאלות למרואיין:

1. איפה הייתה מצרים שלו?

2. מי היה פרעה?

3. לאילו עבודות ניצלו אותך?

4. מה היה "סיר הבשר" שכמעט השאיר אותך שם?

5. באיזה ניסיון היית צריך/כה לעמוד כדי לצאת משם?

6. מי היה משה שלך?

7. אילו נסים נעשו לך ביציאת מצרים שלך?

 

רקע: בחרתי לראיין את אבא שלי מוקי שיספר על "יציאת מצרים" של סבתו חנה ז"ל ואביו שלמה ז"ל. הסיפור מתבסס על הזיכרונות מהסיפורים שסיפר סבא שלמה ז"ל ועל מסמכים שאבי מצא לאחר מותו. סבתא חנה הייתה הבת השלישית למשפחת רוט, משפחה אמידה שחיה באזור גליציה בפולין (כיום אוקראינה). היא נישאה בגיל צעיר לתלמיד חכם ששמו מרדכי קלוגר. הוא היה נצר לרבי שלמה קלוגר אחד מגדולי הרבנים בדורו (חי בין השנים 1785-1869) וכונה "המגיד מברודי" וה"מהרשק" (מורינו הגדול רב שלמה קלוגר). לחנה ומרדכי נולדו שלושה בנים: יוסף הבכור, שלמה ומנואל שכונה מני. לאחר כ-10 שנות נישואין ובאופן מאוד חריג לאותה תקופה לא הסתדרו בני הזוג והחליטו להתגרש. הצד הזה מראה על החוזק והאופי של חנה בעיקר שהלכה בדרך זו כנגד המוסכמות ובאישור של אביה. לאחר הגירושין האב מרדכי ביחד עם שלושת הילדים היגר לבלגיה ולהולנד שם קיבל משרה בלימוד תורה. חנה נשארה לאחר גירושיה עם משפחתה בגליציה. היא קיבלה חדשות שהגרוש שלה מרדכי התחתן שנית עם רוזינה לבית קליין ולאחר זמן קצר שנולדה לזוג בת בשם שרה (בשנת 1936).

 

סיפור: עם התחזקות המפלגה הנאצית בגרמניה התחילו חששות של חלק מהיהודים לגורלם. חלק אחר מהיהודים חשב "שהיה בסדר"- או כמו שאומרים "אם עברנו את פרעה נעבור גם את זה". חנה מאוד מאוד חששה והחליטה לעשות מעשה. ביולי 1939, היא עזבה את ביתה בגליציה ונסעה לפגוש את גרושה וילדיה בבריסל בלגיה. היא שטחה בפני מרדכי את חששותיה והתחננה שהם כולם יברחו מאירופה לארץ ישראל. היא שמעה על הארץ מקרובי משפחה אחרים שכבר עלו לארץ מספר שנים קודם לכן. הגרוש מרדכי לא היה מוכן לשמוע על אפשרות זו וסירב בתוקף. הוא האמין שהדברים יסתדרו והסכנה אינה גדולה כל כך ולא רצה לאבד את מקום עבודתו. לאחר התלבטויות קשות ועם התגברות החדשות על מעשי הנאצים בגרמניה ובעיקר פגיעה ביהודים החליטה חנה כי אין בידיה ברירה והיא חייבת לפעול. היא הצליחה במאמץ רב לארגן עבורה ועבור שלושת ילדיה מסמכי נסיעה וכרטיסים ברכבת לאיטליה. בצוהרי היום בסוף חודש אוגוסט 1939, המתינה חנה בשער בית הספר היהודי ובסיום יום הלימודים מצאה חנה את יוסף הבכור בן ה- 16 ואת שלמה הבן השני בן ה- 15 וביקשה מהם לבוא אתה. שלושתם חיפשו את האח השלישי מני בן ה- 11, אך לא מצאו אותו. מכיוון שהרכבת שעבורה היו לה כרטיסים עמדה לצאת היא קיבלה החלטה נוראית לעזוב בלי מני בנה הצעיר והאהוב. חנה, יוסף ושלמה נסעו שעות רבות ברכבת לדרום איטליה עד לעיר הנמל. משם הצליחו לעלות על אנייה שהפליגה למרוקו. בזמן ההפלגה, ב-1 לספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, בכיבוש גרמניה של צ'כוסלובקיה ובהמשך בבליץ קריג (מלחמת בזק) כבשו הגרמנים גם את הולנד, בלגיה ובהמשך צרפת ורוב יבשת אירופה. חנה ובניה הגיעו לקזבלנקה במרוקו ושם נתקעו, ללא יכולות להפליג לארץ ישראל או כל מקום אחר. הם פגשו בן דוד של חנה ושמו חיים שהצליח גם הוא להימלט ולהגיע למרוקו. המשפחה מצאה מקום מגורים ליד בסיס של צבא ארה"ב ושם גם הצליחו להתפרנס בעבודות שונות, בעיקר בשימוש בידע של הבנים של שפות רבות- הם דיברו באופן שוטף 7 שפות ועבדו בעיקר בתחום התרגום עבור הצבא האמריקאי. המצב הכלכלי במרוקו היה לא קל וחנה כתבה מכתבים שהועברו באמצעות הצלב האדום עם בקשות למרדכי שישלח להם כסף כעזרה. התקבלו גם תשובות שאין ביכולתו לעזור. בשלב מסוים של המלחמה הפסיקו להגיע תשובות ממרדכי והם חששו לגורלו, ולגורל משפחתו כולל האח מני. בשנת 1940, התחתנה חנה עם בן דודה חיים בקזבלנקה, מרוקו. בתום המלחמה בשנת 1945 התאפשר לחנה, חיים, יוסף ושלמה לעזוב את מרוקו. הוצעו להם שתי אפשרויות - להפליג לאמריקה (עם המלצה חמה של הבוסים שלהם בצבא ארצות הברית) או להפליג לארץ ישראל. חנה החליטה להגשים את החלום והחזון שלה ולעלות לארץ ישראל. הספינה שבה הפליגו הגיעה לישראל ב-11 לספטמבר 1945 בדיוק ביום הולדתו ה-21 של שלמה. לאחר שהגיעו לארץ פנו חנה וילדיה ולכל הגורמים שעסקו באיחוד משפחות בחיפוש אחר מרדכי, אשתו רוזינה, הבן מני והבת של מרדכי שרה. כל התשובות שקיבלו היו שהמשפחה לא נמצאה בכתובות המגורים שצוינו (בבריסל בבלגיה ובהמשך בהאג בהולנד) וגם לא ברישום העירוני. בהמשך קיבלו תשובה כי המשפחה נאספה ע"י הנאצים בהאג הולנד בספטמבר 1942 וכנראה נשלחה לגרמניה ברכבת. רק מספר שנים מאוחר יותר הם קיבלו תשובה שנמצא רישום של הגרמנים ובו עולה כי כל הארבעה הועלו על רכבת שיעדה מחנה ההשמדה אושוויץ בפולין וכי שם מצאו את מותם.

 

תשובות לשאלות על ההקבלה ליציאת מצרים: מצרים של סבתי חנה ואבי שלמה הייתה מרכז אירופה – המקום שבו נולדו וחיו כל חייהם.פרעה שלהם היה אדולף היטלר הצורר הנאצי על כל התומכים שלו והצבאות שבפיקודו.המשפחה לא נוצלה לעבודות שכן הצליחה (בחלקה) לברוח ברגע האחרון."סיר הבשר" שכמעט השאיר אותם שם הייתה העבודה של מרדכי קלוגר (הגרוש של חנה ואביו של שלמה) בלימוד תורה בבלגיה ובהולנד – עבודה אותה פחד לאבד לעומת הבלתי נודע בארץ ישראל.הניסיון שבו הייתה חנה צריכה לעמוד כדי לצאת משם היה אדיר – התמודדות מול הסירוב המוחלט של הגרוש שלה, הצורך לחטוף את ילדיה שלה כנגד רצונו/אישורו, ההתלבטות אם לנסוע ללא הבן הצעיר מני שאותו לא הצליחה לאתר ברגע האמת, הצורך בהשגת מסמכים (חלקם מזויפים) ואישורים בכדי להגיע לאיטליה ומשם להפליג למרוקו – וכל זאת ברכבת הכמעט אחרונה ובספינה הכמעט אחרונה שאפשרו את ההימלטות, מלחמת קיום כלכלית קשה במרוקו וההחלטה בסוף המלחמה לעלות לישראל – מקום חם שקשה לחיות בו לעומת האפשרות להגר לארה"ב המפותחת והעשירה.המשה של אבי שלמה ז"ל ואחיו יוסף הייתה אמו חנה, אישה קטנת קומה אבל בעלת אופי חזק ורצון עז, שלא נתנה לשום דבר לעמוד בדרכה ולהגיע לארץ הנכספת.הנס שהתרחש למשפחתי במנוסתם מאירופה ועד להגעתם היה קודם כול בתזמון, הבריחה ברגע האחרון (כעין חציית ים סוף) כשהנאצים סוגרים מאחוריהם.